היי נעים להכיר!
היי ! אם לא הכרנו עדיין, אז אנחנו רן ומעיין - זוג שבוחר לצעוד יחד בנתיב ההתפתחות והאור. הקמנו את פנימה כדי לתת מענה לכם ולכן, האנשים האמיצים שרוצים להבין לעומק את החיים ואת עצמם, אשר מחפשים תשובות לשאלות הקשות ולא מתביישים לשאול.
שנינו אנשים סקרנים, חוקרים, ופרקטיים. אנחנו מתעניינים בצד המדעי של המציאות ואפילו יותר בצד שהמדע עוד לא הצליח להסביר. לתופעות שפעם נראו על-טבעיות יש היום הסברים מדעיים וכך גם בעתיד יהיו הסברים על תופעות שכיום הן מסתוריות ביותר.
החזון שלנו
הוא למצוא את הנוסחאות המדויקות ביותר שיאפשרו לכל אדם, לא משנה מה נקודת המוצא שלו או שלה, להתחבר לכוח הפנימי ולחיות חיים מדהימים ומספקים.
דרך חקירה עמוקה של תחומי ידע שונים אנו מחברים גישות חדשניות להבנת התודעה ויוצרים כלים עוצמתיים לעבודה תודעתית.
אנחנו חוקרים בתחומי הרוחניות כבר הרבה זמן וומתוך ההתבוננות שלנו, נדמה כי לפעמים קשה ליישם את כל האמיתות היפות האלו של הרוח.
מתוך החקירה המתמשכת שלנו שמנו לב שיש חפיפה בין התחומים המדעיים שאנחנו חוקרים לבין עולם הרוח.
לא רק זה, גילינו שדרך המדע ניתן למצוא דרכים ליישם את הרעיונות הפילוסופיים הרוחניים ולהביא אותם אל הקרקע.
אנחנו פה כדי לתת מענה לכם ולכן - האנשים שמבקשים לחקור את המציאות ואת עצמם, אבל נתקלים בבליינד ספוטס ברוחניות וגם במדע.
אנחנו פה כדי להשלים את החסר ולהתנסות איתכם בכלים פרקטיים שתוכלו לקחת איתכם להמשך מסע האבולוציה שלכם.
אנחנו מאמינים שכל דבר שאנחנו עוברים בחיים מאפשר לנו הזדמנות ללמוד, לצמוח ולהפוך למי שאנחנו מיועדים להיות- עצמנו במלואנו.
אנחנו רואים בסיפור האישי שלנו מפת דרכים, מבוך של התנסויות - ולמידה. מתוך כך אנחנו רוצים לספר לכם את הסיפור האישי שלנו
תכירו את הסיפור של רן
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד בעייתי, אמרו לי תמיד שאני מתחכם, חכמולוג, שואל יותר מדי שאלות. המשפט ששמעתי הכי הרבה בחיי היה "רן אתה מגזים", אבל מה שאף אחד לא ידע עלי זה שבסך הכל הייתי ילד סקרן ורגיש, בעולם שדורש ממך להיות מרובע, קשוח, וקונפורמיסט. אז הפכתי למרדן, כי לא הסתפקתי במה שאמרו לי על העולם שאלתי שאלות, ולכל תשובה שהייתי מקבל תמיד היה לי עוד שאלות.
האהבה שלי ללמידה וחקירה הפכה כל מוסד לימודים שהייתי בו למשחק ילדים, נהנתי לצבור ידע, וגם הייתי ממש טוב בזה, הצטיינתי כמעט בהכל וכבר תכננתי אחרי הצבא ללמוד רפואה ולהיות מנתח מוח
אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי…
במהלך השירות הצבאי החיים שלי התחילו להתדרדר, הוצבתי ביחידה שלא היה לי בה מקום לצמוח או לשאול שאלות , אתה חייל אתה רכוש צה"ל תעשה מה שאומרים לך.
רוב השירות הוצבתי לשמור על ציוד פולט קרינה שרק אחר כך התברר לי שהיא מסוכנת… לאט לאט הרגשתי איך הנפש שלי מתחילה להידחק לתוך כלוב חשוך, הייתי נשפט הרבה על ידי המפקדים שלי, מקבל הרבה עונשים- שזה אומר עוד זמן במקום שעשה לי הכי רע, חוויתי השפלות, זלזול, ותחושת הערך העצמי שלי חוסלה לחלוטין. נכנסתי לדיכאון קשה, הגוף שלי איבד צורה מהפרעת האכילה שפיתחתי, עליתי קרוב ל30 קילו מאכילה רגשית-כפייתית, התמכרות לפחמימות ובעיקר המון שנאה עצמית ושנאה לחיים.
אני זוכר שבאופן קבוע בכל מוצאי שבת הייתי בוכה ומתפלל לאלוהים רק שיקרה לי משהו שלא אצטרך ללכת לבסיס. וכן גם פגעתי בעצמי פיזית כדי להוציא עוד יום מחלה או שניים.
מצד שני, אני זוכר שהזמן במוצב היה עובר כמו מצמוץ עין, שבועיים היו נעלמים ושוב הייתי בבית. לאן נעלם הזמן? אני זוכר שבתור ילד המבוגרים היו נראים לי קצת רובוטיים בהתנהגות שלהם, ופחדתי שזה מה שקורה לי בדיוק.
אני מרגיש שאני הופך לטייס אוטומטי, השבועות עפים ואני כאילו לא כאן בכלל. איפה אני? אני לא רוצה להיות טייס אוטומטי, אני רוצה לחוות את החיים! אבל אני כל כך סובל פה... אין סיכוי שאני מסוגל לחוות את זה… אני מקווה שמשהו יעיר אותי בסוף… אמרתי לעצמי
לאחר שנתיים של שירות התחילו לי כאבים כרוניים בגב וברגל שמאל.
התחלתי לצלוע, לא יכולתי לעמוד יותר מדקה בקושי. לא יכולתי לעלות מדרגות, ומדי פעם גם נענשתי על כך שאני לא מסוגל לעמוד בשמירה כי הרופאה הצבאית אמרה שאני שקרן ושאין לי כלום.
בשנת 2020 סיימתי את השירות שלי "בכבוד".
מושפל, שמן, מכוער, חסר ביטחון ועכשיו גם נכה...שנאתי את עצמי כל כך, תיעבתי את עצמי. הכאבים החריפו עד שמספר חודשים בלתי נסבלים לאחר מכן הובהלתי לבית החולים בחשד לסרטן עצמות
אגרסיבי.
בצילום ה- MRI מצאו לי גידול בגודל כדור בייסבול בתוך עצם הירך.
לפי הרופא, הגידול דגר שם לפחות שנה ואכל לי חלק מהעצם ושהוא לא מאמין שאני בכלל עומד על הרגליים. הוא שלח אותי מייד לביופסיה ואמר שהוא חושד בגרוע מכל.
ההלם, הזעזוע, השוק הנפשי שעברו בגופי בעת מתן הבשורה כיווצו לי את כל הגוף, תחושת מחנק בגרון.
לא ידעתי איך להגיב
מה? זהו? זה כל מה שהספקתי לעשות עם החיים שלי? אבל לא הספקתי לעשות את כל מה שרציתי
מה אם זה נגמר עכשיו? איך אני מספר את זה לאמא?
לאן אני הולך אם זה באמת נגמר כאן? מי אני בכלל אם אני מת עכשיו?
מה עשיתי עם החיים שלי? האם בכלל חייתי את החיים שבאמת רציתי?
פתאום קלטתי שעד היום בכלל לא חייתי בשביל עצמי...
חייתי בשביל לרצות אחרים. בשביל שיהיו גאים בי, המשפחה, בת הזוג, אולי אפילו קצת בשביל לטפח את האגו שלי - לא לוותר כשקשה. אבל על חשבון מה? על חשבון מי? על חשבון הבריאות שלי? על חשבון הנפש שלי?
כמה דחקתי בעצמי רק בשביל לקבל אישור חיצוני לכמה אני שווה?
כמה הדחקתי את הכאב שלי רק בשביל להראות תדמית של חזק וקשוח?
כמה פגעתי בעצמי עד היום בשביל לטפח את האגו המסריח שלי?
וזה עלה לי ביוקר.
נשבעתי בחיי,
אם אצא מזה, אני אשנה את הכל ואתחיל לחיות את חיי בדרך שלי, בדרך שנאמנה לעצמי.
גיליתי שאנחנו אף פעם לא יודעים מתי היום האחרון שלנו כאן... אז אני מתכוון לחיות אותם כאילו כל יום הוא היום האחרון.
כשאושפזתי בבית החולים קיבלתי מתנה מאמא של בת הזוג שהייתה לי אז, מתנה ששינתה את חיי עד היום. היא הביאה לי את הספר "הסוד".
בספר הזה הסופרת מספרת על כך שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות שלנו, ובפרט על היכולת שלנו לרפא את הגוף באמצעות המחשבה.
דבר ראשון שעשיתי כשקראתי את זה היה לגחך "פףףף". אמרתי לאמא שלי שהייתה לידי " אמא מה זה השטויות האלה? היא אומרת בספר הזה שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות שלנו" אמא מסתכלת עלי ואומרת "אה כן זה ספר די ישן קראתי אותו כשהייתי ילדה". "ו...?" אני שואל, "אני מאמינה שהכל זה בורא עולם, ושמה שאנחנו מבקשים ממנו אנחנו מקבלים" היא עונה לי בעודה מחזיקה ספר תהילים ומתפללת לרפואתי.
יש לציין שבאותה תקופה, הייתי בחור אנליטי ומחושב לחלוטין, לא האמנתי במה שלא הייתי יכול לראות, למדוד ולחשב. אהבתי בכל ליבי ללמוד על המכניקה של המציאות, על איך דברים עובדים, על הגוף המתוחכם והגאוני שלנו, על הקוסמוס, ועל כל מה שפיזי במציאות הזאת.
כך שהספר הזה עורר בי התנגדות וסקפטיות. אבל משהו בספר הזה נתן לי תקווה שאולי אני יכול לקחת אחריות על הבריאות שלי ולהחלים את עצמי!
למרות ההתנגדות אמרתי לעצמי - מה כבר יש לי להפסיד, גם ככה זה יכל להיות היום האחרון שלי פה, לא?
התנסיתי בתרגילים שהספר הציע והתפלאתי ממה שקרה בעקבותיהם.
צירופי מקרים מוזרים ומעניינים שגרמו לאמונה שלי להתחזק במעט. אבל התמונה לא הייתה מלאה עדיין. היה לי חוסר בהבנה מה לעזאזל קורה פה?! מה הפיזיקה שמתרחשת מאחורי הדבר הזה, הייתי חייב להבין.
הניצוץ אצלי הודלק, לא הייתה דרך חזרה.
וכך, על מיטת בית החולים, עם לפטופ צנוע והמון זמן, התחלתי את החקר המעמיק שלי. חקרתי נושאים מדעיים חדשניים שהשלימו לי את הידע הרוחני שנחשפתי אליו. שתיתי בשקיקה את כל הספרים, הקורסים הדיגיטליים וסרטוני היוטיוב שמצאתי, והתחלתי ליישם ולעבוד עם התודעה שלי.
משהו בתוכי צעק מבפנים "זה בדיוק מה שאני צריך כרגע!"
כבר ראיתי בעיני רוחי את עצמי בריא, מטייל בעולם, גולש, רץ, חי. הקדשתי את כל כולי כי האמנתי שזה אפשרי, שאני יכול לרפא את הגוף שלי ולחזור לבריאות מלאה ואפילו לתפקוד מלא למרות שהרופא טען אחרת.
היו הרבה רגעים לאורך הדרך שניסו להפחיד אותי, הרופא אמר שהשיקום מהניתוח כנראה יהיה קשה, כנראה אשאר נכה לכל החיים ורוב הסיכויים שלא אוכל אי פעם לרוץ וגם אסבול מכאבים עד סוף חיי.
אבל לא הקשבתי, הייתי במקום אחר, במציאות אחרת. ידעתי שזה לא משנה מה אומרים ומה קורה במציאות, המציאות שלי היא רק שיקוף של התודעה שלי בדיליי - והתודעה שלי כבר שתתה קוקוס על החוף בתאילנד. אמא שלי לא הבינה מה עובר עליי ואיך זה שאני כזה שמח ומאושר לפני ניתוח שכזה, מה שהיא לא ידעה זה שאני ראיתי בעיני רוחי מציאות שהיא לא ראתה.
תקופת השיקום שאחרי הניתוח לא הייתה קרובה למה שהרופא ציפה, בקושי הייתי זקוק למשככי כאבים. אני זוכר שבכל פעם שכאב לי חזרתי אל המדיטציה שלי והכאבים נפסקו, והוחלפו באופוריה ותחושת עוצמה. דמעות של אושר והצפה של אנדרופינים(משככי הכאבים הטבעיים של הגוף).
אני לא אשכח את המבט על הפרצוף של הרופא כשהיה נכנס לחדר לביקורת ורואה אותי מתהלך בחדר, מתקלח, מטייל במסדרונות בית החולים. הוא לא האמין למה שהוא רואה! הוא טען שאני לא אמור לעמוד על הרגליים עדיין! אמרתי לו שאני מקרה מיוחד ושהוא ישחרר אותי הבייתה הרבה יותר מהר ממה שהוא חושב… וכך היה… שוחררתי שבוע לפני הזמן שהוא ציפה שאשתחרר.
ההדהוד של המציאות הפיזית שלי התחילה להגיב, אני רואה וחווה שמה שאני מדמיין הופך למציאות!
הגוף שלי מתחזק ומחלים בקצב לא נורמלי! באותו רגע נשבעתי שאקדיש את חיי לחקור ללמוד וללמד את המדע מאחורי כוח התודעה על המציאות בצורה מונגשת לכל העולם.
הרגשתי שיש לי כוחות על חדשים אז ממש לא התכוונתי לעצור שם, החלטתי שאני הולך לרדת חזרה למשקל המקורי שלי, אפילו שאני לא יכול עדיין לעשות ספורט. השתמשתי בכל מה שלמדתי, התמסרתי לתהליך והקרנתי תמונה חדשה של עצמי לכל תא בגוף שלי. והורדתי 40 קילו בחודשי השיקום שלי!
החיים שלי השתנו לגמרי, והחלום להיות מנתח מוח, הוחלף בלהיות מנתח מוח מסוג אחר, כזה שלא צריך סכין בשבילו.
לאט לאט בניתי את המודל שלי על איך בריאת מציאות פועלת ברמה המדעית
לאט לאט בניתי את המודל שלי על איך בריאת מציאות פועלת ברמה המדעית. אבל זה אף פעם לא הספיק לי, כי הבנתי שעולם המדע והטכנולוגיה בימינו עדיין לא מפותח מספיק בשביל להוכיח או להסביר תופעות רוחניות שחיפשתי להן הסבר. וגם גיליתי שאין דבר כזה בכלל תופעה רוחנית, יש תופעה שהמדע עדיין לא הצליח להסביר. אז בתור חוקר סקרן ומסור החלטתי לחפש את האמת הנסתרת כמדען מוח חלוץ במסורות עתיקות שיודעות את הדברים האלה כבר אלפי שנים.
בין שנה ב' לג' טיילתי בהודו מספר חודשים ללמוד על תורת המדיטציה, היוגה והפילוסופיה של הבודהא, בשביל להעשיר את מאגר הידע שלי עם ידע רוחני עתיק. למדתי שם גם קורס אן אל פי(שיטה לתקשורת ישירה עם תת המודע) וקורס רייקי (שיטת ריפוי המשתמשת בשדה המגנטי הטבעי הנפלט מכפות הידיים על מנת לאזן את שדה מגנטי הגופני של מישהו אחר או של עצמך).
אפשר לומר שצברתי ארגז כלים ומאגר ידע שאני מרגיש שזה יהיה פשע לא לחלוק עם העולם.
אחרי שכל הכלים והידע שלמדתי חקרתי ופיתחתי עבדו ועזרו לי ולאנשים סביבי לשנות את עצמם ואת המציאות שלהם למציאות הכי יפה שהם חלמו עליה, החלטתי שהגיע הזמן להעביר את זה הלאה.
כל השנים האלה אספתי וריכזתי את כל הידע, המחקרים, הניסויים, המודלים, התיאוריות, ההוכחות, התרגילים, והכלים הפרקטיים כי ידעתי שיגיע היום הזה שיגיע תורי להיות עוד צינור בעולם שמגשר בין הרקיע- לקרקע.
אם יש דבר אחד בכל הסיפור שלי שהייתי רוצה שתיקחו איתכם - זה העובדה שיש לנו אחריות אישית על החיים שלנו, להבין שהכל פרי יצירתנו, וככל שנכיר את מערכת ההפעלה שלנו, את הגוף שלנו, את המוח שלנו, את התודעה שלנו ונעבוד איתם בשיתוף פעולה - המציאות הפוטנציאלית המאושרת והמדויקת ביותר שלנו, היא בלתי נמנעת.
העבודה האמיתית על הפלנטה הזאת היא עבודה תודעתית -
כל המציאות הפיזית שלנו היא רק נגזרת ותוצר של איך שאנחנו חושבים מאמינים ומרגישים בתוך עצמנו.
מוזמנים ליצור קשר
התקשרו אלינו, שלו הודעה בוואטסאפ או השאירו פרטים. נשמח לדבר איתכם, להרגיש אתכם ולעזור בכל דרך שאנו יכולים.
